stone אתר הבית | צור קשר | English
ד"ר נמרוד שיינמן
רפואת גוף נפש
רפואה נטורופטית
אהבה, רפואה וניסים ד"ר ברני סיגל, הוצאת כתר פתח דבר למהדורה העברית

ניצוץ של תקווה לחיים שלמים הוא משהו שכולנו כמהים אליו. כזה הוא ספרו של ד"ר ברני סיגל, עמיתי וידידי, מנתח סרטן יוצא דופן, מארצות-הברית., אשר עזב לאחרונה את עמדתו ומשרתו כדי ללמד אנשים כיצד לחיות.

ד"ר ברני סיגל הוא קרוב לוודאי, האבטיפוס של מנתח לא קונוונציונלי. הוא מחבק את הפציינטים שלו, ומתעקש שיקראו לו בשמו הפרטי, ברני. בין מכשירי האבחון שלו תופסים מקום חשוב נייר וצבעים, שבעזרתם הוא דורש ממטופליו לצייר את עצמם והמחלה שלהם. הוא משמיע מוסיקה בחדר ומשתמש בהרפיה, מדיטציה והדמיה מונחית כדי לחזק את מערכת החיסון שלהם.

בספר זה ברני מתאר את תפיסותיו בנוגע לפסיכולוגיה של המחלה ולאמנות הריפוי, ואת יחסי הגומלין בינו לבין חולים יוצאי דופן שטיפל בהם.

את ברני הכרתי בארצות-הברית, בעת שהותי שם להשלמת הדוקטורט ברפואה נטורופתית (טבעית). דרכינו הצטלבו במפגשי אגודת הרופאים ההוליסטיים האמריקניים. אני הייתי חבר פעיל באגודה, והוא – נשיאה. שוחחנו והחלפנו דעות על תפיסת הרפואה ועל המהות העמוקה של ריפוי אמיתי.

לרפואה היתה מאז ומעולם הבררה בין התמקדות בחולה ובמחלה לבין התמקדות בבריא ובמבריא. הרפואה המודרנית, כפי שאנו חווים אותה כיום, בחרה על-פי רוב לבחור את הפתולוגיה והמשבר, את המצבים שבהם האדם הוא "הקורבן". רק מעט היא למדה, חקרה או לימדה על מצבי הבריאות או ההבראה יוצאי הדופן, שבהם האדם הוא השורדן. עקב זאת למדה הרפואה להתמודד ביעילות מדהימה עם חיסול נגיפים וניתוח אברים, ומעט מאוד למדה על עידוד או המרצה של בריאות אמיתית, הכוללת את מימוש הפוטנציאל העצמי של חיים מלאים ויצירתיים.

אך עם זאת, תפיסה חדשה של רפואה הולכת ומתפתחת. תפיסה זו, המאופיינת בגישה כוללנית הוליסטית (מיוונית – הולו = שלם) שמה את הדגש בגורמים הבאים:

  • חינוך לאורחות חיים בריאים
  • אחריות ומעורבות פעילה של המטופל
  • שימוש באמצעי ריפוי פנימיים
  • הערכה לפוטנציאל הריפוי העצמי שבאדם
  • ניצול מרבי של משאבי תושייה ובריאות
  • הבנת האדם כמכלול נפש-גוף

כמנתח סרטן מנוסה, מראה לנו ד"ר סיגל עד כמה עצומה ומדהימה יכולתו של האדם להבריא, ועד כמה משמעותיות ההשפעות של הרגש, המוח והרוח על הגוף.

מצבי הכרה ורגש "נחשדו" זה עידנים כבעלי השפעה על תנגודת וחיסון. הרמב"ם, הפילוסוף והרופא, היה ידוע באמירותיו בעניין זה, כגון: "כל חולה לבו צר, וכל בריא רחב הנפש. ולכן יסלק [הרופא] מעליו [של החולה] ההפעלות הנפשיות, המביאות לקוצר רוח, כי בזה תארך בריאות הבריה, והוא הקודם ברפואת כל החולה."

אלפי מחקרים חדישים בתחום עתיק זה פותחים כעת לרפואה את הראש... המידע החדש על מוח ובריאות מסייע להבין, למשל, כיצד הדברים העדינים והבלתי נתפסים כמו מחשבות, הרגשות, אמונות ודמיונות יכולים להיות קשורים לאירועים גופניים כמו מחלה או הבראה. המחקרים מאלצים להסב את תשומת הלב ביתר שאת לעולם החוויות הפנימי שלנו, והשלכותיו על הבריאות.

המחלה עצמה, על-פי תפיסה זו, מהווה נקודת עצירה מיוחדת, מעין "תחנת מעבר" ברצף החיים. החולים יוצאי הדופן, השורדנים, מוכיחים כי רגעי המשבר והסבל הקשים, אפילו במחלה כסרטן, הנחשבת כגזר דין מוות, ניתנים להיות מנוצלים לצמיחה, מציאת ערכים וגילוי משמעות.

ברני מראה לנו בספרו את עוצמתה של יכולת אנושית זו לראות בצרה אתגר, כדי לנצל את הכוחות המפעילים אותה – אמונה, תקווה, רצון לחיות, אופטימיות ואהבה.

בהסתכלות רפואית כזו מקבלים גם יחסי המטפל-מטופל ממד חדש, מטאפיזי כמעט, אך בעל חשיבות ראשונה במעלה לריפוי שלם. כפי שביטא זאת המדען רנה דובו: "ישנו מומנט פלאי כזה, שבו עצם נוכחותו של הרופא היא החלק האפקטיבי ביותר בטיפול."

על-פי גישה זו, התקשורת עם הרופא ומעורבותו הן כלים רבי עוצמה, שאפשר להשתמש בהם לשחרור מפאניקה, מתח, חרדה ותסכול, להענקת הבנה, חום ורגישות, ובזאת – להמרצה חיסונית. גישה כזו אינה סותרת טכניקות טיפוליות. היא רק מעוררת לשיווי משקל חדש בין ביולוגיה לפסיכולוגיה, הין טיפול בגוף לריפוי מכלול הנפש-גוף, בין הסתכלות בפיזי להתמודדות עם המטאפיזי. או כפי שביטא זאת הד"ר רמב"ם: "כי היא הנפש, היוצרת את גופה."