stone אתר הבית | צור קשר | English
ד"ר נמרוד שיינמן
רפואת גוף נפש
רפואה נטורופטית
דמיון מודרך - כוח ההכרה בריפוי ד"ר נמרוד שיינמן האם מחלה גופנית עלולה להיות קשורה למצוקת הגוף בשל לחץ, מצוקה או קונפליקט פנימי? מחקרים חדשים בפסיכולוגיה הרפואית עונים בחיוב, ומראים כי אותם קשרים מסתוריים בין נפש לגוף שאולי לוקחים חלק בקיום המחלה, יכולים להיות מנוצלים גם על מנת לעשותנו בריאים.

מידע טיפולי ומחקרי רב אשר הצטבר בעשרות השנים האחרונות מגלה תובנות חדשות ברפואת גוף-נפש ופסיכו-נאורו-אימונולוגיה - חקר קשרי הגומלין בין הגוף לנפש ובין מערכת העצבים והמוח למערכת החיסון.

הממצאים סוללים דרך לא רק להבנות משמעותיות על הדיאלוג בין המערכות, אלא תורמים גם לשיטות טיפול חדשות ברפואה אינטגרטיבית. השיטות מאופיינות בדרך כלל בניסיונן לרתום תהליכים פסיכולוגיים - כוחות תודעה - לשם העצמה והגברה של פוטנציאל הריפוי, כחלק אינטגרלי מתהליכי טיפול או כרפואה מונעת.

  • באוניברסיטת לוס אנג'לס, במרפאת הכאב הראשונה בבית חולים אוניברסיטאי, ניהלו פציינטים "כיתות כאב" תוך יצירת דו-שיח עם "יועץ פנימי דמיוני", כדרך אפקטיבית ומפתיעה להקלה ברמות הכאב שלהם.
  • באוסטרליה מתרכז כל שבוע חוג למדיטציה ודמיון מודרך במרכזו של ד"ר יאן גולר, ליד מלבורן. עשרות אלפי חולי סרטן כבר יישמו שם טכניקות לשקט נפשי כדי לייעל את תהליכי הריפוי שלהם.
  • בבוסטון, ארה"ב, עוסק חוקר המדיטציה הרפואית פרופסור הרברט בנסון ביישום שיטות הרפיה לחולים במחלות כרוניות קשות כמחלות לב, דלקות פרקים וסוכרת.
  • במרכז הסרטן של האונקולוג ד"ר קרל סיימונטון בטקסס התבקשו המטופלים לשלב בטיפוליהם הרפואיים טכניקות של מדיטציה ותרגילי דמיון, על מנת לחזק בכך את מערכות הריפוי שבהם.

מחקרים רבים תומכים כיום בטכניקות אלו כבעלות פוטנציאל טיפולי משמעותי. הכינוי המקצועי לתחום הוא רפואת גוף-נפש (Mind-Body Medicine) - גישה המדגישה את הפוטנציאל הפנימי שבאדם ואת היכולת לרתום אותו ככלי רב עוצמה להפעלת כוחות הריפוי העצמי.

כוח ההכרה – מקרה לדוגמה

גילה (שם בדוי ) הייתה אם בת 30 ומורה בבי"ס יסודי. אחרי כמה חודשים של כאבי תופת בבטנה היא פנתה לגניקולוג, שהמליץ על ניתוח להוצאת רחם. היא נותחה, אך הכאב המשיך, ובנוסף התפתח גם זיהום קשה לאחר הניתוח. האנטיביוטיקה הגדושה שניתנה לה הועילה אך מעט לדלקת ולכאב.

בייאושה, פנתה גילה למטפל אשר השתמש בטכניקות של הדמיון המודרך - טכניקות בהן נעשה שימוש בדימויים כדי להבין דרכם את הכאב ולנסות להשפיע עליו. במפגש הראשון, ביקש ממנה המנחה שלא לנסות להשפיע על הכאב, אלא להתמקד בעקשנותו לחזור אליה. הוא ביקש ממנה לדמות את עצמה במקום דמיוני של נינוחות ובטחון, ו"להזמין" לשם דימוי שיסמל את "יוצר הכאב". אח"כ היה עליה לפתוח בשיחה עם הדימוי, לשאול מה הוא או היא בעצם רוצים ממנה, ולנסות להגיע להסכם כלשהו שיקל בכאב.

במשך כמה ימים ניסתה גילה להעלות דימויים ללא כל תוצאה או הצלחה. בתוכה, היא כעסה על המטפל שלא ניסה להקטין את הכאב או "לקחת" אותו ממנה. רק אחרי עוד מנה של כאבים ותסכול, היא קלטה לפתע את ההתנגדות שהייתה לה לתהליך, ונפתחה לאפשרות הופעת דמות של "יוצר הכאב".

הדמות שהופיעה לתדהמתה כ"יוצר הכאב" הייתה תינוק מת שהפילה כמה שנים קודם לכן, כשהייתה בחודש החמישי להריונה. בבירור הרפואי לא נמצאה אז כל סיבה למוות ולהפלה. כעת, כשהתינוק "חזר והופיע", הונחתה גילה בתהליך הדמיון המודרך לשאול את התינוק לקשר בינו לכאב בבטנה. תשובתו הייתה ישירה וברורה: "אני רוצה את חייך תחת חיי". גילה חשה כאב וצער עמוקים אך לא הייתה מופתעת. היא זכרה כי רצתה בזמנו במות התינוק, ולא בהמשך ההיריון, שבא זמן קצר מדי אחרי הילד הראשון שלה, כשהייתה חלשה ומרוקנת מאוד מבחינה רגשית.

במהלך הימים הבאים נכנסה גילה לדיאלוג דמיוני ומתמשך עם התינוק. בתחילה, היא מצאה את עצמה תמיד בעמדת התגוננות, מגיבה מתוך רגשי אשמה. אך תוך זמן קצר היא הבינה שהדימוי הוא בעצם "יוצר האשמה", וכי עליה ללמוד להתמודד איתו. "לפני עיני", אמרה גילה בהשתאות, "הדימוי התחיל להתפוגג. כשהוא נעלם כולו, חוויתי פתאום אור אדום במרכז הבטן שלי. האור האדום הפך לכאב פתאומי, שנע במהירות ועזב את גופי. כשההבזק האדום הלך והתרחק לשמים, הכאב נעלם איתו ולא חזר יותר." עולם הדמיון האינטראקטיבי עזר לגילה להביא למודעות רגשי אשם חבויים, לזהות את הקשר בינם לכאב, ואז לשחרר את שניהם.

המטופל במכלול הגוף-נפש

סיפורה של גילה מובא על-ידי ד"ר מרטין רוסמן, אחד מהמומחים הבכירים בארה"ב בטכניקות הדמיון המודרך, אחד ממורי לפני עשרות שנים, ומייסדי האקדמיה לדמיון מונחה בארה"ב. במשך שנים עסק ד"ר רוסמן ברפואה "קונבנציונאלית", עד שעזב את הפרקטיקה כדי לעבוד עם האוסטיאופת ד"ר ארוין אויל, מחלוצי המשתמשים בדימוי למטרות ריפוי. במרפאת ד"ר אויל למד ד"ר רוסמן כיצד להתבונן במחלה מזווית החוויה של החולה עצמו, כדי לעזור למטופלים לעזור לעצמם.

דר' רוסמן תופס את המחלה כסימן לחוסר איזון או ל"תקיעות" במכלול הגוף-נפש, ומאמין כי דרך המוח וההכרה יש לנו אפשרות להגברה משמעותית של השליטה על הגוף. דרך התחברות לשליטה הזו אנו יכולים להשפיע על הדרך בה מתנהלים תהליכים פיזיים וביולוגיים. במקרה של גילה, טיפולי הרפואה הרגילה היו מוגבלים כל זמן שהיא לא הייתה מודעת לאינטרס שלה "להחזיק" בכאב שהיא יצרה. זוהי דרך הסתכלות מיוחדת על התהוות מחלה ועל ריפוי ממנה, דרך אשר לוקחת בחשבון תפיסות עתיקות יומין יחד עם הבנות עדכניות וחדשות. התפיסה הזו מניחה כמובן כי הגוף והנפש הם יחידה בלתי נפרדת אחת, וכי לכל מה שהאדם מרגיש, חושב, מאמין וחווה תהיה השפעה והשלכה על גופו.

מהם הנחות היסוד שאופייניות לתפיסת גוף-נפש כזו?
  • למערכת האמונות שלנו, ובמיוחד לדרך בה אנו תופסים וחווים את עצמנו ואת העולם, יש השפעה ישירה על בריאותנו.
  • כאשר נשנה את מערכת האמונות שלנו, נשנה את מצב בריאותנו.
  • כל קשר גומלין בגוף פועל לשני הכיוונים, ולכן ניתן לנתב ריפוי באמצעות דימויים. הכרת יחסי הגומלין בין מחשבות, אמונות ורגשות ובין הגוף מאפשרת לפתח שיטות, שבאמצעותן שינויים ב"דפוסי נפש" ישפיעו חיובית על תהליכים גופניים.
  • אם יש לנו חלק בחוויית המחלה - דרך דפוסי התייחסות, אמונות ורגשות – אזי יש לנו גם יכולת להיות חלק ביצירת הבראה ובריאות.
  • הריפוי יהיה אפקטיבי במיוחד כאשר נהיה שותפים מודעים, מעורבים ופעילים בתהליך הריפוי, במקום להיות "קורבנות" פסיביים למחלה או לטיפול שהוחלט עבורנו.
עימות עם הסרטן

בין הרופאים הראשונים שעשו שימוש ברעיונות גוף-נפש היו האונקולוג ד"ר סיימונטון והחוקרת ד"ר ג'ין אכטנברג, שהשתמשו בתהליכי דמיון מודרך במרכזם לחולי סרטן, במקביל לפרוטוקול האונקולוגי הרגיל. שיטת העבודה שלהם, שפעלה גם אישית וגם בקבוצות, כללה איתור של דפוסים פסיכולוגיים, בניית טכניקות הרפיה עמוקות, ופיתוח שיטות הדמיה אישיות למחלה ולתהליכי הריפוי. במהלך ההדמיה המטופלים התבקשו למשל לראות בדמיונם את הגידול, ולמקם בתמונה דימוי נמרץ של מנגנוני הריפוי שבהם. המטופלים התבקשו גם "לנקות" את עצמם מרגשות מודחקים אפשריים של כעס, שנאה או אשמה, במיוחד כלפי קרובי משפחה, ידידים וכלפי עצמם. אח"כ התבקשו המטופלים להתרכז בדימוי של עצמם כבריאים, עם מערכת חיסון פעילה ונמרצת.

בתחום הסרטן, ידוע גם ניסיונו של הפסיכיאטר האוסטרלי ד"ר אנסלי מירס, שטיפל בשנות ה-70 במאות חולי סרטן בטכניקות מדיטציה עמוקות וארוכות. ד"ר מירס הראה ירידה משמעותית ברגשי חרדה ודיכאון, והפחתה משמעותית בכאב. בעבודה עם מטופלים במצב חולי קשה, הוא הראה כי המדיטציה שלו הביאה להאטה משמעותית, ואפילו לנסיגה מוחלטת בגידול, אצל עשרות אחוזים מהמטופלים.

מאחרי כל מחלה יש מסר

תפיסות גוף-נפש רבות מניחות כי המחלה נושאת סוג מיוחד של מסר בעל ערך חיובי. את המסר ניתן לזהות וללמוד, והבנה שלו עשויה להיות משמעותית להתפתחות של האדם ברצף חייו. מסביר ד"ר רוסמן: "בכל אחד מאתנו ישנו צד פנימי מסוים, חלק אינטואיטיבי בעל תבונה, אשר יודע כיצד לחיות בהרמוניה עם עצמנו ועם הסביבה. החלק הזה יודע לסייע לנו לנשום, לאכול, לגדול ולאהוב. המחלה נובעת לעיתים מתוך מצוקה של החלק הזה, שמשווע לשינוי במימד מסוים של חיינו. המחלה מנסה לגרום לדפוסים ישנים להתמוסס כדי שחדשים יוכלו לנבוט, בדומה להתבגרות שהיא סיומה של ילדות והתחלתה של בגרות".

להתבונן אל המשמעות

אנשי מקצוע רבים בתחום הגוף-נפש מעודדים את מטופליהם להיכנס לדיאלוג עם דמות דמיונית, סימבולית, ארכיטיפית, שהמטופל יוצר או מוצא לעצמו. אחת המטרות של דיאלוג כזה היא מציאת משמעות למחלה ואיתור המסר של הסימפטום הפנימי. בדיאלוג ניתן להסתייע כדי לחפש ולמצוא את ההסדר החדש הנדרש להחזרת הבריאות. הפסיכואנליטיקאי קארל יונג אמר על כך, "ראיית הדרמה שלך בבהירות היא הצעד החשוב ביותר לשחרור ממנה". הפוטנציאל לשינוי טמון בעצם הנכונות להיות עם הקונפליקט ולקיים אתו דיאלוג.

ד"ר ארווין אויל ראה את הפונקציה של הרופא, במקרה כזה, כמדריך שמנחה את המטופל למצב התודעה המיטבי האפשרי. הוא האמין גם כי כוח הדמות המטאפורית לשנות חוויות חיים הוא מכשיר ריפוי רוחני. דר' אויל היה מנחה את מטופליו לשקוע להרפיה עמוקה, להגיע בדמיונם לחוף אגם שקט, ולחכות שם להופעת חיה או דמות שתגלה להם את המעורבות שנדרשת מהם. הוא הסביר את התהליך ביכולת של האדם להתקשר עם תת המודע, ה"צד האפל" של ההכרה.

שוב, כמה דוגמאות:

למרים (שם בדוי) הייתה ציסטה נוקשה בשחלה שהייתה קטנה מדי לניתוח אך גדולה דיה כדי לגרום לדאגה. בתהליך הדמיון המודרך היא ראתה את האזור כאבן עקשנית, ש"דיווחה" לה כי היא תישאר, כל זמן שמרים תמשיך להתבצר בדפוסים העקשניים שמאפיינים אותה. ראיית העקשנות כמכשול עזרה למרים להחליט לבחור גישת חיים עם יותר גמישות ופתיחות ופחות נוקשות. באופן סימולטאני היא התחילה לחוות את הציסטה מתרככת, קטנה ונחלשת.

קרן (שם בדוי) התייסרה בכאבי גב תחתון קשים. כאשר התחילה להשתמש בדימויים כדי לראות את הכאב מזווית אחרת, היא ראתה שני שרירים אדומים הדוחפים זה את זה. הדימוי הסמלי לדמות של תבונה, "יועץ הסתרים של תת המודע", הגיע כאישה אינדיאנית צעירה. בדיאלוג, קרן למדה כי המאבק בין השרירים מבטא בעצם את הדרך בה היא נאבקת ודוחפת בחייה, מתוך הנטייה שלה להיות "טובה" ולספק את הציפיות של הסביבה, המשפחה, הבעל וחבריה לעבודה. דרך הדימוי היא הבינה כי לשם הקלת המתח בגב, עליה ללמוד לשחרר לא רק את גופה אלא גם את הדרישות הקשיחות שלה מעצמה.

ד"ר אויל נהג לספר על עבודתו עם עורך דין קשוח ואגרסיבי שסבל מכאבי ראש קשים. בדמיון המודרך הופיעה בת-ים קטנה מהאגדות בשם אתל, שאמרה לו כי היא באה "לייעץ לו". אתל הייתה רחוקה מאוד מהדימוי שהוא ציפה - יועץ אנושי מקצועי, אמין, חכם ויעיל. כשד"ר אויל הנחה אותו לדווח לאתל על ההסתייגות שלו ממנה, ועל כך שהוא תופס אותה כמעצבנת, אתל לא נשארה לו חייבת. היא השיבה לו באסרטיביות: "לא מוצא חן בעיניך - אז תתבע אותי לדין"... כשהוא המשיך לתבוע תשובות ופתרונות לכאבי הראש שלו, היא הוסיפה ואמרה שלא רק שהיא יודעת כל מה שרק אפשר לדעת עליהם, אלא שמגיע לו אפילו גרוע מהם! אחרי חילופי קנטורים ראשוניים, כשהמנחה העביר את הדיאלוג לשיח אמפאטי ביניהם, נעלמו כאבי הראש כלא היו.

השיקוף המרפא

כאשר מנסים ליצור קשר עם "היועץ הפנימי", כדאי להיות מודעים לכך שהדיאלוג עשוי להיות שיקוף של המתרחש בעולם הפנימי. אם היועץ הוא סרקסטי, כמו במקרה של עורך הדין, הוא קרוב לוודאי משקף את הציניות של עצמו. אם היועץ מתנהג באופן פחדני והססני, הוא עשוי להיות שיקוף לחשש שלך להיות מי שאתה. אם היועץ שלך לא רוצה לדבר איתך, אולי זה בגלל שאתה, בעצם, אינך רוצה לדעת מהו החלק בך שתרם למחלה.

תפיסת גוף-נפש כזו טוענת כי המערכת האינטואיטיבית מנסה כל הזמן לשוחח אתנו. טכניקות הדמיון המודרך מאפשרות לנו להיות במגע טוב ורגיש יותר עם התקשורת המיוחדת הזו, באמצעות "מתווך" סמלי. סוג כזה של קשר אפשרי רק לנו, ולא לאף אחד אחר. זהו הדיאלוג העצמי שלנו עם עצמנו, ועם ממד של תבונה שיודעת מה נכון עבורנו ברגע נתון. תהליכי הדמיון המודרך באים רק לאפשר את יצירת התקשורת הזו, ולסייע למידע להתקבל במוח המודע.

גם אם טכניקות כאלו נראות יוצאות דופן, עזרתן "בשטח" מדהימה שוב ושוב. הן עוזרות במיוחד למטופלים שמוכנים להתבונן ולברר, ולשים לרגע בצד את הידוע והמוכר. דמיון מודרך מסוג זה בא לקשר בין המחשבות והאמונות החבויות ובין ההכרה המודעת. בעזרת הקשר, המטופלים יכולים לפתוח גישה להבנות פנימיות, לחשוף מידע על מתחים ודפוסים, לפתח יכולות התמודדות חדשות ולנצל דרכים יצירתיות לצמצום מחלה, מצוקה וסבל.


ד"ר נמרוד שיינמן הוא ראש תחום גוף-נפש ביחידה לרפואה אינטגרטיבית, מרכז רפואי רבין, בי"ח בילינסון. מומחה בשילוב עקרונות גוף-נפש בתהליכי טיפול, מנחה מטפלים בתחום ומייסד המרכז הישראלי לרפואת גוף-נפש. כמטפל, הוא מדגיש את עוצמתן של מערכות הריפוי הטבעי ואת ניצול הקשרים בין הנפש לגוף ככוח מרפא.